דלקת מפרקים שגרונית (RA) מתאפיינת בשלב טרום-מחלה שבו אנשים מפתחים נוגדנים כנגד חלבונים שעברו ציטרולינציה (ACPAs) וסובלים מכאבי מפרקים החשודים קלינית. כיום ידוע כי פיברובלסטים משופעלים ממלאים תפקיד מרכזי בהתפתחות סינוביטיס בחולים עם RA. הדגמת פיברובלסטים אלה בבני אדם מתאפשרת באמצעות בדיקת PET-CT תוך שימוש במעכב חלבון שפעול פיברובלסטים (FAPI) המסומן ב-Gallium-68.
עוד בעניין דומה
במחקר שפורסם לאחרונה בכתב העת Rheumatic & Musculoskeletal Diseases, מטרת החוקרים היתה לבדוק האם שפעול פיברובלסטים מתרחש כבר בשלב הפרה-קליני והאם תופעה זו קשורה להתפתחות קלינית של המחלה.
במסגרת המחקר בוצעה בדיקת PET-CT עם החלבון המעכב בקרב נבדקים שנמצאו חיוביים לנוגדנים מסוג ACPA וסבלו מכאבי מפרקים חשודים קלינית, ללא סימני נפיחות מפרקית בהווה או בעבר וללא היסטוריה של טיפול אנטי-ראומטי.
המשתתפים עברו הערכות קליניות ומעבדתיות מובנות והיו במעקב אחר התפתחות דלקת מפרקים שגרונית. החוקרים כימתו את קליטת ה-FAPI הסינוביאלית ובחנו את הקשר שלה למאפיינים דמוגרפיים, רגישות מפרקית, רמות ACPA והתפתחות RA.
במחקר נכללו 18 נבדקים בסיכון ל-RA (7 גברים, 11 נשים, גיל ממוצע 47 שנים עם סטיית תקן 14), אשר עברו בדיקת PET-CT והיו במעקב במשך חציון של 42 שבועות. תוצאות המחקר הראו כי חמישה משתתפים (28%) פיתחו RA בתוך חציון של 12 שבועות (טווח בין רבעוני: 11-20), בעוד ש-13 נותרו ללא מחלה.
הממצאים הראו כי סך קליטת ה-FAPI בנגעים (Total Lesion FAPI-uptake – TL-FAPI) היווה מנבא מובהק להתפתחות RA (יחס סיכונים 4.58, רווח בר-סמך 95%: 1.38-15.22, p=0.013). כמו כן, עלייה ב-TL-FAPI ברמת המפרק היתה קשורה לרגישות מפרקית (יחס סיכון 1.14, רווח בר-סמך 95%: 1.08-1.22, p=0.001).
החוקרים סיכמו כי הממצאים בקבוצה קטנה זו של אנשים בסיכון מצביעים על כך ששפעול פיברובלסטים סינוביאליים מתרחש בשלב מוקדם של תהליך המחלה וקשור לסיכון מוגבר להופעה קלינית של דלקת מפרקים שגרונית.
מחקר זה תומך בתפקיד הקריטי של שפעול פיברובלסטים בהתפתחות RA ומציע כי קליטה מוגברת של FAPI במפרקים מהווה סמן לסיכון גבוה יותר להתפתחות המחלה. תוצאות אלו מצדיקות מחקר נוסף על השימוש ב-FAPI-PET-CT ככלי לשיפור הערכת הסיכונים להופעת המחלה.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות